ההימור של סינגפור

מרינה ביי וויו סינגפור נחנך בטכס מרשים ב:23.6.2010 . עוד לפני שנפתח נכתבו על הפרויקט מאות ואלפי מאמרים במדיה העולמית. גם בישראל התפרסמו כתבות בעיתונות הכתובה והמדיה האלקטרונית . כמי שנוכח במקום בטכס הפתיחה המרשים אני מעיד שאכן כל הסופרלטווים מגיעים ליזם שלדון אדלסון ולאדריכל משה ספדי.
ההשקעה בפרויקט נאמדת ב:5.5 מיליארד דולר.
אך מאחורי כל המילים על הפרויקט, ועל היזם עומדת החלטתה האמיצה של מדינה קטנה הנשלטת עלי ידי ממשלה בעלת חזון שהחליטה למרות הסתייגויות רבות לאשר הימורים במדינה. בראש ממשלת סינגפור עומד לי הסיין לונג – בנו של מייסד סינגפור המודרנית – לי קואן יו.
במשך שנים רבות התנגד ראש הממשלה להקמת בתי קזינו במדינה הנחשבת לנקייה והמסודרת בעולם. החשש מפשיעה ועברות הכרוכות ישירות ובעקיפין להימורים השפיעו על דעתו. עדות לכך ולהסתייגויות האחרות ניתן למצוא במאמר שהתפרסם באתר BLOOMBERG ב: 23.6.2010 שכותרתו בעברית היא: "סינגפור מהמרת על אחוז פשיעה נמוך עם השקעות בהיקף 10.2 מיליארדי דולר בקזינו"
ממשלת סינגפור אימצה פילוסופיה מעניינת הנקראת : ME 2 . והכוונה שלה היא פשוטה. אין צורך להיות תמיד ראשון. עדיף להיות מספר שתיים אך ללמוד ולהסיק מסקנות מהמקרה הראשון.
במקרה שלנו ממשלת סינגפור למדה את פרויקט מקאו שבסין ולאחר שבמשך שנים מומחים בעלי שם מרחבי העולם יעצו לה, החליטה לאשר הקמת שני מגה פרויקטים – INTEGRATED RESORTS שיכללו בין השאר מתחמי קזינו.
לאחר שההחלטה התקבלה, נערך מכרז בינלאומי לאיתור היזמים המתאימים שבסופו נבחרו שני תאגידי ענק להקמת הפרויקטים. המוכר לנו הוא MARINA BAY VIEW של מר אדלסון. הפחות מוכר הוא: RESORT WORLD SANTOSA .
להקמתו של הפרויקט באי סנטוסה – SENTOSA נבחר התאגיד הגדול במלזיה GENTING GROUP . ההשקעה בפרויקט זה עומדת על 6.59 מיליארדי דולר. הפרויקט כולל 1,840 חדרי בתי מלון ממותגים, מרכז אירועים וכנסים , שטחי קזינו בגודל 15 אלף מטר מרובע, אטרקציות תיירות כאשר החשובות מכולן: פרק שעשועים – יוניברסל סטודיו, פארק מים ענקי, מוזיאון ימי , טיילת, חנויות ומסעדות מפורסמות.
הבחירה של ממשלת סינגפור גם היא חכמה מעין כמוה. יזם אחד מערבי – אמריקאי ויזם אחד מלזי – אסייתי. הימור בטוח הפונה לקהלי יעד שונים ומבטיח שמירה על האיזון – יאן-יאנג – מזרח ומערב.
מעבר לכל ההתרשמויות מהביקור לא יכולתי שלא לחשוב על ישראל .
לבי נחמץ מהפספוס הגדול של ישראל כמדינת תיירות. התחלנו פחות או יותר את קיומנו באותו זמן עם סינגפור. הסינגפורים למדו רבות מישראל בתחומים שונים. הן בתחום הביטחוני והן בתחום האזרחי. ראשי הממשלה והמייסדים של שני המדינות העריכו והעריצו זה את זה.
להבדיל מישראל בה ממשלות, ראשי ממשלה וקואליציות מתחלפות חדשות לבקרים . בסינגפור נשמרת יציבות שלטונית במשך שנים רבות. מעיין שושלת. יש מבקרים הרואים בסינגפור דיקטטורה אך באם רואים את השגשוג והפיתוח מבינים שהכול נעשה בחוכמה ובמידתיות.
לישראל הגיעו במשך השנים יהודים עשירים עם רעיונות לפרויקטים תיירותיים ענקיים. דיי להיזכר במסיבת העיתונאים שערך מר אדלסון באילת בשנת 1992 בה הוא הצהיר על כוונתו (באם הממשלה תאפשר זאת) להקים מרכז כנסים ותערוכות, מלון ענק וקזינו באילת. נוסיף לכך את פרויקט ארקאדיה – מגה פרויקט בערבה שאת הטיפול בו הוביל במשך שנים רן פקר, נמשיך לפרויקט "השער לישראל" של המיליארדר והתורם הגדול יוסף בוכמן מפרנקפורט שבכוונתו היה להקים איי מלאכותי בים מול איזור הדולפינריום ועל האי להקים מלון, דירות יוקרה ומרכז כנסים.
כל היזמים והמיזמים הללו נדחו מסיבות שונות ומשונות. תמיד היו אלו שחיפשו את הסיבות מדוע שלא לאפשר להם לקדם את הפרויקטים. צמד המילים ה"קדושות" קשרי הון-שלטון מככבות במאמרים. נוסיף לכך ממשלות חלשות, אילוצי קואליציות מטופשים, התנגדויות של ארגונים ולוביסטים שונים ואז נבין מדוע סינגפור רצה קדימה ואילו ישראל מדשדשת במקום. סינגפור אינה מתביישת היא מעודדת קשרי הון-שלטון באופן חיובי.
אם יזם מתחייב להשקעה גדולה ככל שההשקעה גדולה יותר כן גדלים אחוזי הבניה בפרויקט. עמידה בלוחות זמנים גם היא מעודדת תמרוץ של המדינה באמצעות הקלות במיסים והגדלת אחוזי בנייה.
בשנת 2009 עמדה כמות התיירים בסינגפור על 9.7 מיליון . בשנת 2015 התחזיות הן לכמות של 17 מיליוני מבקרים במדינת האי. ובישראל – מחכים לשבור את השיא של שלושה מיליון תיירים ומדברים על חמישה מיליוני תיירים כשאיפה לשנת 2015 .
בשנת 2009 עמדו ההכנסות משרותי תיירות בסינגפור על 12.8 מיליארדי דולר. בשנת 2015 התחזית היא שההכנסות משרותי תיירות יגיעו ל: 30 מיליארדי דולר.
חברי הטוב רונן ניסנבאום סגן הנשיא לתפעול של פרויקט המרינה ביי וייו בסינגפור ציין בפני דבר מעניין שלא הייתי ער אליו: המילה לפרגן קיימת רק בשפה העברית ונגזרת מיידיש. הכוונה היא כשאדם מחמיא "מפרגן" לרעו ללא כל מטרה או תמורה גלויה או נסתרת.
לצערי, במדינת ישראל של השנים האחרונות, המילה הזו איבדה את משמעותה.
אולי הגיע הזמן שהמדינה והציבור "יפרגן" לאותם בעלי הון יהודים ולא יהודים שמגיעים ארצה במטרה לעשות דברים גדולים ולהשקיע השקעות ענק.
לא נורא ואפילו טוב ונכון יהיה באם אותם יזמים גם ירווחו כסף. בסופו של יום, השקעה טובה מביאה עוד משקיעים וללא אלו נמשיך לדשדש במקום. ראו את סינגפור.